איך היה היום?
הילדים מגיעים מהמסגרות החינוכיות – מהגן או מבית הספר – ובכל בית נשאלת השאלה: "איך היה לך היום?". התשובה כמעט תמיד היא "בסדר", "כיף", "לא יודע" או "רגיל". רוב ההורים מתאכזבים מהתשובה, כי הם באמת רוצים לדעת מה עבר על הילד שלהם, איך הרגיש, מה הצליח לו ומה כאב לו.
מדוע התשובות של הילדים כל כך קצרות?
התשובה הקצרה שהילד בוחר לענות סוגרת אפשרות לשיח. הורים תוהים האם הילד לא רוצה לשתף, ברוב המקרים הם דווקא מעוניינים לשתף, ויש מספר סיבות מדוע הם עונים תשובה כה קצרה.
בסיום יום הלימודים הילדים מגיעים הביתה לאחר שעות ארוכות של למידה, מפגשים חברתיים, התמודדויות, הצלחות ואף אכזבות. הם עייפים ולעיתים מוצפים. השאלה "איך היה" היא שאלה רחבה מאוד שמבקשת מהם לסכם יום שלם במשפט אחד.
בנוסף, חלק מהילדים למדו מניסיון העבר ששיתוף עלול להוביל מיד לשאלות נוספות, לרוב לעצות, לביקורת או לניסיון לפתור עבורם את הבעיה וייתכן שלא במודעות הם בוחרים בתשובה הקצרה ביותר.
חשוב לזכור: ילדים זקוקים להורה מתעניין, סקרן ,לא חוקר, ההבדל הוא דק, והילדים הם חדי אבחנה.
איך מאפשרים לילדים לשתף יותר?
- •עיתוי השיחה- כשיש פחות לחץ השיחה תזרום יותר. שימו לב אם הילד נראה עסוק במחשבות שלו וזקוק לרגע עם עצמו. אפשר לבדוק זאת בכך שנשתף במשהו מהיום שלנו ונזהה איך הוא מגיב, באדישות, בסקרנות או בהתעניינות.
- •לבחור בשאלות שמזמנות חשיבה. מה הצחיק אותך היום? צחוק יוצר קלילות ומסייע בתקשורת. ניתן גם לשאול עם איזה חבר היית היום ומה בחרתם לעשות יחד? כמו כן מה היה החלק הכי קשה ביום שלך ומה הפתיע אותך היום.
- •שיתוף של ההורה מהיום שעבר – כדאי להתחיל בשיתוף שלנו. למשל: "היום היה לי יום עמוס, אבל שמחתי מאוד כשחברה לעבודה העריכה את העבודה שלי", או "היום הצלחתי לעשות משהו חדש שהרבה זמן נמנעתי ממנו וזה גרם לי להרגשה טובה". הילד לומד מהשיתוף על רגשות, ושאפשר לשתף גם במשהו משמח.
- •לפני הפתרון – נסו לתת מקום לרגש. כשהילד מספר, אמרו: "זה באמת נשמע שהיה לא פשוט". שיחה שתגרום לו להרגיש נוח שמקשיבים לו ומבינים אותו.
מערכת יחסים, לא תחקיר
המטרה שלנו כהורים היא לא רק לקבל מידע, לגרום לילד לדבר, אלא ליצור מערכת יחסים שבה הוא ירצה לשתף. בשיחות הללו אנחנו גם מלמדים אותם שלא צריך לגדול עם הציפייה שכל יום חייב להיות טוב אלא שבכל יום אפשר למצוא רגעים של משמעות, עזרה, הצלחה או תקווה.
ולא פחות חשוב נרצה להעביר מסר נוסף, שיש להם כוחות להתמודד, ושאנחנו שם עבורם. השיחות הן רק חלק ממערכת יחסים שנבנית כדי שנוכל לחזק ערכים ולחזק קשרים.
מה אומרים המחקרים?
מחקרים רבים בתחום הפסיכולוגיה והתקשורת במשפחה מראים כי איכות השיחה חשובה יותר מכמות השיחות.
סטיבן קובי טען שכשהורה מכיר תחילה ברגש של הילד ומקשיב לו, בהקשבה אמפאטית הילד מרגיש מובן והאמון בקשר מתחזק. כל שיחה יומיומית היא הזדמנות למלא את חשבון הבנק הרגשי של מערכת היחסים ומחזק את תחושת הביטחון והאמון בקשר כך גם כשצריך להציב גבול, זה יהיה פשוט יותר.
בנוסף, סליגמן טען שכדאי לאמן את המוח לשים לב לדברים הטובים שקורים לנו. ככל שמתרגלים זאת באופן עקבי, קל יותר לזהות רגעים כאלה גם בתקופות מאתגרות. ככששואלים ילד על דברים טובים שקרו המטרה גם לתרגל את ראיית הטוב, מילים טובות ונדרש זמן כדי להפוך אותם להרגל.
סיכום
השאלה "איך היה היום?" נשאלת מתוך רצון אמיתי לדעת ולהכיר את עולמו של הילד, אך לעיתים דווקא השאלות שלנו סוגרות את הדלת. כשבוחרים בעיתוי הנכון, בשאלות שמזמנות חשיבה ובשיתוף עצמי מתוך רגש, הילדים לומדים ששיחה איתנו היא מקום בטוח שמגיע מסקרנות, רצון לקשר ויותר משתפים.
המטרה אינה לקבל דוח מלא על כל רגע ביום, אלא לבנות מערכת יחסים שבה הילד ירגיש שרואים אותו, שומעים אותו וסומכים עליו. כשנעשה זאת בעקביות, השיתוף יגיע – לא תמיד מיד, ולא תמיד בדרך שציפינו, אבל הוא יגיע.
